אברהם נגד הגורל

ויאמר ה’ אל־אברם לך־לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל־הארץ אשר אראך

בראשית י”א, א

“לך לך!” זו הקריאה שממנה מתחילה ההיסטוריה של עם ישראל. מילים קצרות וטעונות אלה היו כר לכמה פרשנויות יצירתיות: “לך לך לעצמך”, “לך לך לטובתך” וכן הלאה.

צא מן הקופסא

אף שהביטוי “לך לך” ללא ספק אומר דרשני, הרי שבפרשת השבוע שלנו מתגלה מילת מפתח אחרת. סיפורנו הוא לא סיפור של הליכה למקום מסוים אלא של יציאה החוצה מהמקום שבו אנו נמצאים.

מילת המפתח היא חוץ, ודווקא בה רואה המדרש את סוד הפיכתו של אברהם לאבי העם היהודי. 

וַיֹּאמֶר אַבְרָם הֵן לִי לֹא נָתַתָּ זָרַע (בראשית טו, ג). אמר רב שמואל בר רב יצחק: [אמר אברהם] הַמַּזָּל דּוֹחְקֵנִי וְאוֹמֵר לִי: ‘אַבְרָם אֵין אַתְּ מוֹלִיד’. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: ‘הֵן כִּדְבָרֶיךָ, אַבְרָם לֹא מוֹלִיד, אַבְרָהָם מוֹלִיד… שָׂרַי לֹא תֵלֵד, שָׂרָה תֵּלֵד.[1]

המאבק בגורל

על פי מסורת אחת בגמרא אברהם היה בקיא גדול באסטרולוגיה.[2] במדרש שלנו הקב”ה מורה לו לא לבטוח באמונות כאלה אלא רק באלוהים עצמו. “אין מזל לישראל!” (שבת קנו ע”א). ההתנערות מגורל התלוי בכוכבים היא אחד מיסודות האמונה בהתפתחות האנושית. בני אדם יכולים להשתנות וכשהם עושים זאת הם קובעים מחדש את עתידם. השמות החדשים שיקבלו אברם ושרי יהיו הסמל לתיקון הפנימי שלהם.

מה מחולל את התיקון? שינוי נקודת המבט!

וַיּוֹצֵא אֹתוֹ הַחוּצָה (בראשית טו, ה)… אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בְּשֵׁם רַבִּי יוֹחָנָן הֶעֱלָה אוֹתוֹ לְמַעְלָה מִכִּפַּת הַרָקִיעַ, הוּא דְּאָמַר לֵיהּ: “הַבֶּט נָא הַשָּׁמַיְמָה” (שם שם), אין הבטה אלא מלמעלה למטה… ואמר רבי לוי: עַד דְּסַנְדְּלָא בְּרַגְלִיךְ דְּרִיס כּוּ[כ]בָא [כעת הסנדל ברגליך לדרוך על הכוכבים]. וְכָל מִי שֶׁהוּא נָתוּן לְמַטָּה מֵהֶם הוּא מִתְיָרֵא מֵהֶם, אֲבָל אַתְּ שֶׁאַתְּ נָתוּן לְמַעְלָה מֵהֶם, דָּיְישֵׁם.[3]

על פי המדרש אברהם נמצא ממעל לכוכבים ולכן משוחרר מהם. תשובתו של ה’ לתלונתו של אברהם, “הן לי לא נתתה זרע”, רמוזה בפסוק: “ויוצא אתו החוצה ויאמר הבט נא השמימה וספור הכוכבים”. רבי לוי נותן לנו דימוי מוחץ לאדם המצליח לשבור את גורלו: אדם שנמצא מעל הכוכבים ו”דורך” עליהם.

משנה מקום משנה מזל

שינוי נקודת המבט אינו דבר פשוט. לאמיתו של דבר קשה מאוד לעשותו אם הסביבה שלנו כולה מספרת לנו שאין זה אפשרי. בעיני המדרש הציווי “לך לך ממולדתך ומבית אביך” קשור קשר הדוק לשינוי הפנימי של אברם. כדי שיהפוך להיות אברהם עליו להותיר מאחור את השקפת העולם המקובלת והברורה מאליה בחברה שלו – שגורלו של האדם קבוע בכוכבים.

מדרש נוסף מרחיב את הנקודה הזו:

בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאַבְרָהָם (בראשית יב, א ב): “לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ, וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָדוֹל”, אָמַר לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: ‘רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, מַה הֲנָאָה יֵשׁ לִי בְּכָל הַבְּרָכוֹת הַלָּלוּ וַהֲרֵינִי הוֹלֵךְ מִן הָעוֹלָם בְּלֹא בָנִים?’ אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאַבְרָהָם: ‘כְּבָר אַתָּה יוֹדֵעַ שֶׁאֵין אַתָּה מוֹלִיד?’ אָמַר לְפָנָיו: ‘רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, כָּךְ אֲנִי רוֹאֶה בַּמַּזָּל שֶׁלִּי שֶׁאֵינִי וֹלִיד’. אָמַר לוֹ: ‘מִן הַמַּזָּל אַתָּה מִתְיָירֵא, חַיֶּיךָ כְּשֵׁם שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְאָדָם לִמְנוֹת אֶת הַכּוֹכָבִים כָּךְ אִי אֶפְשָׁר לִמְנוֹת בָּנֶיךָ’.[4]

האמונה בגורל קבוע מראש לא רק לא בריאה – זוהי טעות גמורה! כפי שאיננו מסוגלים למנות את הכוכבים איננו מסוגלים לקרוא בהם את עתידנו. גם אם באמת בכוחם לקבוע את גורלנו, העתיד לעולם אינו קבוע שהרי אי אפשר למנות או לכמת אותו. כיוון שאי אפשר למנות את הכוכבים הם עצמם בלתי צפויים. העתיד בידינו, וכל הרוצה יבוא ויטול.

אברהם חייב “לצאת” מהלך הרוח שהורגל בו כדי להיפתח לאפשרות של שינוי פנימי. ייתכן שזוהי ראשיתה האמיתית של השקפת העולם היהודית: ההבנה שלא רק אלוהים יכול לחולל ניסים. לא רק אלוהים מסוגל להשתחרר מכבלי הסיבתיות הקשיחים ולשנות את העולם. גם המין האנושי מסוגל לכך.

צמיחה אל מול קיבעון

לתפיסה הגורמת לאדם לראות בעצמו עבד לגורלו השלכות קשות על בריאות הנפשית של הפרט ואף של החברה כולה. היא הופכת להיות נבואה המגשימה את עצמה.

הפסיכולוגית קרול דואק מבחינה בין שני סוגים נפוצים של תודעה אנושית: תודעה מקובעת אל מול תודעה של צמיחה. אנשים המאמינים שאינטליגנציה היא תכונה נרכשת ושאנחנו לומדים מן הטעויות שלנו נוטים לקבל אתגרים חדשים בברכה ולראות בהם כלים לצמיחה. לעומת זאת אנשים המאמינים שהיכולות שלהם כבר קבועות מראש לנצח נוטים לפחד מאתגרים, והפחד מכישלון משתק אותם.[5]

ההבנה שאני אחראית לגורלי מביאה עימה אחריות גדולה יותר לעצמי ולאחרים. אבל היא גם משחררת. אני אחראית למי שאהיה אבל אני גם יכולה לבחור מי להיות. אני אחראית לכישלונותיי אבל אני גם יכולה לתקן אותם. אם ננסה לעמוד על עיקרון היסוד של היהדות אפשר שהאמונה בבחירה חופשית היא ליבו של העיקרון הזה. זוהי הנקודה הארכימדית של רעיון התשובה – האמונה כי אנו יכולים תמיד, בכל שלב של מסלול חיינו, לשאת באחריות למעשי העבר שלנו ולבחור לעצמנו עתיד אחר.

ועל כן המדרש שהבאנו לעיל ממשיך ואומר:

שְׁלשָׁה דְבָרִים מְבַטְּלִים גְּזֵרוֹת רָעוֹת, וְאֵלּוּ הֵם, תְּפִלָּה וּצְדָקָה וּתְשׁוּבָה… וְיֵשׁ אוֹמְרִים אַף שִׁנּוּי מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר “וַיֹּאמֶר ה’ אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ” (בראשית יב, א).

נקודות למחשבה

1. אלוהים מבטיח לאברהם כמה פעמים שיהפוך אותו לגוי גדול ולברכה למשפחות האדמה. האם אין כאן גורל קבוע מראש? איך לדעתכם אפשר לפתור את הסתירה הזו לכאורה?

2. האם נראה לכם שאברהם יכל לסרב לציווי של אלוהים לעזוב את ביתו אל ארץ לא מוכרת? אם התשובה היא לא, האין זה סותר את האמונה בבחירה חופשית?

3. האם חוויתם פעם בחייכם רגע של “לך לך”, משהו שטלטל והוציא אתכם מהלך רוח שגרם לכם לדרוך במקום?

הערות

[1] בראשית רבה מד, י.

[2] ראו בבא בתרא טז ע”ב.

[3] בראשית רבה מד, יב.

[4] שמות רבה לח, ו.

[5] Carol Dweck, The Secret to Raising Smarter Kids, http://www.scientificamerican.com/article/the-secret-to-raising-smart-kids1/