בחודש החולף הלכה לעולמי אשתי היקרה, פרידה רחל לופז קרדוזו ז”ל. אחר לכתה קיבלתי מאות רבות של דברי תנחומים.
הגם שהייתי רוצה לעשות כן, אין ביכולתי להשיב על כל דברי התנחומים, ועל כן אני רוצה לומר כעת תודה. תודה לכם על הדברים המרגשים ששמעתי מכם, דברים שחיממו את ליבי והחליפו כוחותיי.
לפתע חיים חדשים נפתחו בפני, עת אני בגפי. ילדיי, חתניי וכלתי, נכדי וניני היקרים עוזרים ותומכים בי בצורה מופלאה.
אף שכבר הגעתי לגבורות אני מתעתד להמשיך לכתוב, ללמד ולהרים את קרנה של המתנה הנפלאה ביותר שזכינו לה: התורה. כל זאת לזכרה של אשתי.
אני ואשתי חיינו יחד כשישים שנה וזכינו לחיי נישואים נהדרים. כאבנו יחד לא מעט אבל השפע והברכה המשותפים היו כפליים. כיום יש במשפחתינו כשבעים נפש, וכולם הולכים בדרך התורה הקדושה. כל זה בזכות המסירות, האהבה ומידותיה הטובות של אשתי היקרה.
במשך השנים אימצנו מסורות רבות לחיק משפחתינו. אשתף אתכם באחת מהן. אולי, לזכרה של אשתי, תרצו גם אתם לאמץ אותה להכנות שלכם לשבת.
למן היום הראשון של נישואינו קבענו לנו “כלל”: שעה וחצי לפני כניסת השבת נהיה כבר מוכנים בבגדי שבת. היינו יושבים כולנו (ולימים גם ילדינו ונכדינו) ואשתי היקרה הייתה נכנסה לסלון כמלכה ובידיה עוגות ומאפים שהכינה, קפה, לימונדה ושאר פינוקים.
מדי שבוע חיכו ילדינו בציפייה דרוכה לטקס הזה של ערב שבת, שנתן כבוד גדול לשבת קודש. היינו נהנים יחד מן המטעמים ואז מברכים ביחד ברכה אחרונה על המזון, כדרכה של מסורת ישראל.
אז הייתה אשתי מדליקה את נרות השבת ואנו עמדנו לצידה.
אחר כך היינו הולכים לבית הכנסת לתפילה. הכל נעשה בחן ובחסד. בלי לרוץ. בלי למהר. בלי לחץ. חן וחסד!
המשכנו לעשות זאת גם כאשר אשתי התאשפזה לפני כמה חודשים.
לא מעט אנשים שנחשפו למסורת הזו התלהבו ממנה ואימצו אותה בעצמם. אולי גם אתה הקורא תרצה לעשות זאת?
ושוב תודה רבה על כל דברי התנחומים.
חזק וברוך
שהקדוש ברוך הוא יברך את כולכם
נתן לופס קרדוזו
