Thoughts to Ponder

היהדות חווה רנסנס בימים אלה, ואין לנו אלא לשמוח על כך. אנו מתברכים במספר גדול של תכניות לימוד "חילוניות" מעניינות ויוצאות דופן, בהן גברים צעירים, הרחוקים לחלוטין מן הדת - לבושם לא רשמי ושערם ארוך ונטול כיפה - רכונים על ספרי התלמוד והמדרש, מנסים לגלות מחדש את שורשיהם היהודים; ונשים צעירות, הלבושות מכנסיים וחולצות נטולות שרוולים, מנסות לפצח את הסודות של המיסטיקה היהודית ומתרגשות מויכוח תלמודי בין אביי ורבא. אותם תלמידים חיים את הלימוד ולא מגיעים לסיפוק ממנו; חלקם אף לא עושה דבר אחר במשך היום מלבד לימוד המקורות הללו.

אל לנו לפחד לקבוע כי היהדות עודנה מצויה בתהליך של התפתחות. היא טרם נתנה ביטוי לרעיונות מרהיבים רבים, הקבורים תחת הגלד העבה שצמח עליה ושיש עוד להסירו. ודאי שחלק מרעיונותיו של שפינוזה יכולים לעזור לנו כדי להשיג מטרה זו.

ההלכה מבוססת על הפרדוקס. כאן טמון הרעיון מאחורי הקריאה שלה לאותנטיות לצד קביעת נורמות ודפוסי התנהגות שאינם מתאימים בהכרח לפנימיותו של האדם. ההלכה איננה עקבית; היא מלאה בסתירות וניגודים שלעתים גורמים לנו תסכול עמוק. יום אחד היא דורשת מאתנו אותנטיות; למחרת היא דורשת קונפורמיות. היא מסרבת להסביר לנו מדוע פעם אחת היא דורשת כנות, חוויה אישית-פנימית, בעוד שבמקרה אחר היא דורשת במפגיע השלמה עם חוקים וסטנדרטים שונים.

בשבת אנו הופכים את תודעת החיים מחיצונית לפנימית, למשהו קיומי. במשך יום אחד בשבוע אנו הופכים לאנשים אשר נושאים רק את עצמם ולא אף דבר אחר, ובדרך זו חיים בעולם שכמעט ואינו יודע דבר על צרכי הנשמה שלנו. בשבת, אנו מטיילים אפילו בשעה שאנו הולכים לבית הכנסת. רק אז אנו מבינים כמה גדולים אנחנו ושאף אחד לא יכול להמעיט בערכנו ללא הסכמתנו.

התורה היא אנתרופוצנטרית בעוד שהשאיפות שלה הן תיאוצנטריות. במלים אחרות, בעוד שהרצון הא-להי מבקש להשיג את האולטימטיבי, הוא מוגבל בגבולות היכולת האנושית. התורה, לאור זאת, היא פשרה א-להית, שנעשתה בהתאם לתודעה ולמנהגים של קהל היעד שלה.[viii] במובן הזה היא פגומה.

על הממסד הדתי להבין ולהפנים שאנשים רבים נפלו קרבן לשעמום בכל הנוגע להלכה היהודית. בימינו, חלק גדול מדי מהיהדות הפך ל"שואו" ולטקס. טקסים הם בשביל העיניים אבל היהדות פונה אל הרוח. הטקס היחיד היום בבית הכנסת שחובה לקיימו מן התורה הוא ברכת כוהנים, ואפילו אז המתפללים מחויבים לעצום את עיניהם (אברהם יהושע השל; כדאי להביא מקור)! בימי המקרא, הנביאים פעלו כמרקחה בעוד שהעולם היה רדום, אך בימינו העולם כמרקחה בעוד שבתי הכנסת ישנים.

אנו זקוקים לשמירת השבת לפני שניפול קרבן לתהליך האידיאליזציה של עצמנו ושל צרכינו הגשמיים. עלינו לפיכך לוודא שכל ההצעות מלמעלה ילכו יד ביד עם קריאה לרוחניות ודתיות אותנטית. אסור שהצעות אלו ייתפסו כניסיון למציאת הקלות לשם חיים קלים יותר. המטרה חייבת להיות שמירת שבת אמיתית יותר והפקת שמחה גדולה יותר מאותו יום קדוש.